הסכם ממון
משרדנו מאמין כי יש חשיבות מכרעת בעריכת הסכם טרום הנישואין או בעת החיים המשותפים.
מרבית האנשים, בייחוד אלו המתחילים את הפרק הראשון בחייהם, מאוד חוששים מהמושג הסכם ממון. מרביתם אף סבורים כי אין להם כל צורך בהסכם מסוג זה, כיוון שבתחילת דרכם, כזוג צעיר אין ברשותם ממון.
אולם חשוב להבין כי הסכם חיים משותפים הינו הסכם שצופה פני עתיד. המשמעות היא, שההסכם מסדיר מה יהיה עם כספים והזכויות שייצברו בעתיד על ידי בני הזוג, ולא בגין מה שיש להם כעת.
להסכם חיים משותפים נודעים יתרונות רבים, שכן הוא יכול למנוע את הצורך בפנייה לערכאות שיפוטיות במקרה של פרידה.
הסכם ממון לא חייב להיות הסכם של הפרדה רכושית. מרבית האנשים סבורים כי כאשר חותמים על הסכם, רוצים לעשות הפרדה של "שלי-שלי" ו"שלך –שלך". הדבר לא בהכרח נכון. ניתן לעשות הסכמים מסוגים שונים, למשל, הסכם של שיתוף בזכויות הנצברות במהלך החיים המשותפים, בדיוק כפי שקבוע בחוק. אולם, ההסכם מסדיר את חלוקת הרכוש במקרה של פרידה, כך שכאמור מתייתר הצורך לפנות לערכאות משפטיות וקונה שקט נפשי לצדדים לו.
בשל שכיחות מקרי הגירושין, מחד, והנישואים האזרחיים, מאידך, ניסוח הסכם ממון הפך למקובל ביותר בקרב בני זוג העומדים להינשא.
משרדנו רואה בעריכת הסכם ממון שלב קוהרנטי במסגרת ההכנות לחתונה, במיוחד אך לא רק, אם מדובר בבני זוג בעלי פערים כלכליים גדולים.
הסכם ידועים בציבור
ידועים בציבור הם בני זוג המקיימים יחדיו מסגרת משפחתית, אך אינם נשואים זה לזה, ומכאן המורכבות המשפטית ביחס אליהם.
ההבדל הבולט בין מצבם של הידועים בציבור לבין הנשואים, הוא חובת ההוכחה. בעוד שזוגות נשואים נזקקים לתעודת נישואים בלבד על מנת להוכיח את הגדרת הקשר ביניהם, הרי שהוכחת סטטוס של ידועים בציבור מצריכה הבאת עדים המכירים את הזוג וראיות המצביעות על מגורים יחד וניהול משק בית משותף.
חשיבות ההכרה בכך כי זוג נחשב כידוע בציבור טומנת בחובה את האפשרות ליהנות מזכויות מהם נהנים זוגות נשואים, דוגמת מזונות או שיתוף רכושי או קבלת זכויות במקרה של פטירה של אחד מבני הזוג.
הסכם ממון ו/או גירושין
ישנם מקרים בהם היחסים הזוגיים עלו על שרטון, אך יחד עם זאת נותרה תקווה לשיקומו של הקשר. בדיוק למקרים הללו נועד הסכם שלום בית, לחילופין גירושין.
מדובר בהסכם אשר חלקו הראשון עוסק בשלום הבית ובאופן יישומו, קרי ההתנהלות השוטפת של בני הזוג. חלקו השני של ההסכם עוסק בתנאי הגירושין בפרוטרוט, במקרה ששלום הבית לא נמשך לנצח, ומהווה הסכם גירושין לכל דבר ועניין.
יתרונו הגדול של הסכם גלום בכך שהוא מעודד ומאפשר לצדדים לשקם את הקשר. אולם, במידה והדבר לא עולה בידיהם, הרי שבאמתחתם הסכם גירושין לכל דבר ועניין אותו יוכלו להפעיל בדרך כלל ללא צורך בפניה נוספת לערכאות השיפוטיות.
הסכם גירושין
העידן המודרני מאופיין באחוז מתגרשים הולך וגדל בעולם. הנתונים בישראל מעידים על כך שאחד מכל שלושה זוגות מתגרש. ברוב רובם של מקרי הגירושין מעורבים רגשות קשים, פרובוקציות, נקמנות וויכוחים על ממון ורכוש מצד שני הצדדים. הסיטואציה קשה במיוחד כשמעורבים בעניין גם ילדים.
למעשה, הליך גירושין הוא ברוב המקרים מורכב ויש להיעזר בעורך דין מתאים במטרה להגיע לחוף מבטחים באופן המהיר והמיטבי ביותר שניתן.
הסכם גירושין הנכתב על ידי עורך דין המומחה בענייני משפחה יכול לפשט את ההליך לאין ערוך, ובכך לסיים את הנישואין בדרך הקלה ביותר לשביעות רצון הצדדים וללא פגיעה נוספת בהם. הסכם מסוג זה נועד להסדיר לפרטי פרטים את ענייני המזונות, חלוקת רכוש, משמורת ילדים, הסדרי ראייה וכל פרט רלוונטי אחר לאותם הצדדים. ראוי לציין כי יש לאשר את הסכם הגירושין בערכאה שיפוטית במטרה שיקבל תוקף של פסק דין.
המטרה בניסוח הסכם גירושין היא להביא את שני הצדדים להסכמה מלאה בכל הנושאים המשותפים והרלוונטיים לגירושין ולהימנע מהגשת תביעות לבית המשפט למשפחה או לבית הדין הרבני אשר יידרשו להכריע במחלוקות בין הצדדים. על כן, החשיבות הנודעת לניסוח הסכם גירושין באמצעות עורך דין מנוסה.
הסכם הבאת ילד משותף מחוץ למסגרת הנישואין
הסכם הורות משותפת מחייב התייחסות לסוגיות מורכבות וכבדות משקל, כגון: חלוקת הנטל הכלכלי של גידול ילד במודל של הורות משותפת, בו ההורים אינם חיים יחד ובדרך כלל לא חולקים חשבון בנק; אופן יצירת החלוקה הזו תוך הבטחה שהיא תספק את צרכי הילד גם בטווח הארוך, ללא חיכוכים ומאבקים; חלוקת הנטל – שיוויונית או לפי מידת המעורבות של כל צד; ועוד…ועוד.
ההסכם חייב להכיל הסכמות בכל הסוגיות הללו ועוד על מנת ליצור בהירות ולהתוות דרך להמשך ולמנוע חיכוכים בעתיד. נכון, שלא תמיד מודעים מראש ו/או קשה לקבוע את כלל הצרכים, כגון צרכים בריאותיים או חינוכיים מיוחדים, ובכל זאת ההורים צריכים לקבוע את מסגרת החלוקה ביניהם לאורך השנים ולעגן זאת בהסכם.
הפרמטרים העיקריים בקביעת חלוק הנטל בין ההורים
ראשית, יש לקחת בחשבון את עול ההוצאות. ככל שמדובר בילד קטן, בשש השנים הראשונות, ההוצאות הן יותר גדולות מבהמשך וכוללות הוצאות מטפלת, צהרון ועוד.
קביעת דמי המזונות נעשית בהתאם להכנסות ההורים וחשוב לזכור שמדובר בנושא שהוא בר שינוי, בהתאם לשינוי שיווצר בנסיבות לאורך הזמן – למשל, ירידה מהותית בהכנסות, בעיות בגידול הילד הדורשות טיפול מיוחד וכדומה.
אב צריך לקחת בכך חלק, מאחר ומדובר בצרכים של הילד שלו. הוצאות כאלה לא צריכות להיות רק באחריות האם, אף אם השתכרותה גבוהה. ראוי שתהיה חלוקה הוגנת.
מזונות מדרגיים, הסדרי ראייה, הוצאות חריגות, מדור
עם השנים, ההוצאות בגין ילד פוחתות. הפסיקה הכירה בכך שמזונות לילד קטן צריכים להיות גבוהים יותר, כאשר טובת הילד תמיד עומדת לעיני בית המשפט. במדינת ישראל, בניגוד למדינות אחרות, החוק לא עושה אבחנה בין ילד הגיע לעולם מחוץ לנישואין לבין ילד שנולד בתוך מסגרת הנישואין. טובתו תמיד תעמוד במרכז, שעה שבית המשפט יבוא להכריע במזונותיו, זאת ללא קשר לחלק שההורים סבורים שצריך לקחת בגידולו.
מאחר ומדובר במודל אלטרנטיבי של משפחה ללא נישואין, הורות אחרת, יש להתייחס בהסכם גם להטבות הניתנות למשפחות חד הוריות מגופים שונים. בנוסף, מקובל שקצבת הביטוח הלאומי עבור הילד תועבר לאם, מאחר ובדרך כלל היא המשמורנית. אם במהלך השנים מתעורר הצורך בהוצאות רפואיות או חינוכיות חריגות, בדרך כלל נהוג לחלקן חצי-חצי.
לגבי הסדרי ראייה – יש לציין אותם בפירוט, לפי ימים ושעות ואף לדון בסוגיות החגים או אירועים משפחתיים שנופלים על ימים שהילד נמצא אצל ההורה השני. הדברים חייבים להיות ברורים ומוסדרים.
חלוקת הנטל הכלכלי ביחס הפוך למידת המעורבות של כל צד
ככל שמידת המעורבות של האב מצומצמת, התשלום שלו אמור להיות גדול יותר, למען רווחת הילד. למשל, אם הילד שוהה רוב השבוע אצל האם, נטל גדול יותר רובץ על כתפיה והיא אינה צריכה לשאת בו לבדה. גם אם האם מצהירה מראש שאינה צריכה עזרה, יש להניח כי יבוא יום והיא כן תבקש מהאב להשתתף בנטל. יש לזכור שבניגוד למצב של זוג נשוי שעובר גירושין, בו האישה מכירה היטב את נכסיו והונו של הגבר, כשמדובר בשיתוף כלכלי ללא חיים משותפים, אין בידה מספיק אינפורמציה להוכיח את יכולת השתכרותו וכך גם לאב אין מידע על יכולותיה הכלכליות של האם. בדיוק כדי למנוע תסריטים כאלה וכדי לא להגיע למאבקים עתידיים בענייני כסף, רצוי לערוך הסכם הוגן ולהגדיר בתוכו את היכולת להכניס שינויים עם הזמן.
שיתוף הפעולה הכלכלי צריך להיעשות בתבונה ובשיקול דעת, ולא בנוקשות כלשהי, של חצי-חצי. אם לאב יש הכנסה משמעותית גבוהה יותר, הוא יתרום יותר כלכלית, אם האם צריכה לטפל בילד שעות רבות יותר, יש 'תשלום' עבור הטיפול. כמו בגירושין שגם שם יש הסדרים גמישים בהתאם למצב הכלכלי והנסיבות, כך צריך להיות במודל הורות משותפת. צריך להגדיר דברים בהסכם ששני הצדדים מרגישים איתו נוח, וההסכם הוא 'נקודת המוצא' שממנו יש גמישות ושיפורים בחיי היומיום. ויש גם לקחת בחשבון שיכולת ההשתכרות של האם נפגעת בשנה הראשונה, לכן, בנוסף להוצאות שיש בתקופה כזו, על אחת כמה וכמה ראוי שתשלום המזונות של האב יהיה גבוה יותר ולא יחולק באופן שיוויוני.
זאת ועוד: כשמדובר בגידול ילד, אין מקום מבחינה משפטית לדבר על רמת חיים, אלא על אספקת צרכיו ההכרחיים. זוהי אמת המידה של בית המשפט לקביעת מזונות. גם אם מדובר, למשל, בחוגים – לוקחים בחשבון את הנפוץ בתחום ולא ניתן לדרוש חוגים יוקרתיים, אלא, כמובן, אם ההורים מסכימים ביניהם או כאשר מדובר בהורים בעלי יכולת כלכלית גבוהה.
חובת אישור ההסכמים בערכאה שיפוטית או בפני נוטריון
חשוב להדגיש, כי ללא אישור ההסכמים בערכאה שיפוטית מתאימה או בפני נוטריון, לפי העניין, לא יהיה להסכם תוקף משפטי.