#א-נשים#
״אנשים״ מילה פשוטה, השגורה בפי כל; רק עתה, במהלך הרצאה שנשאתי, שמתי לב לדבר מעניין, שהמילה נחלקת ל-״א״,״נשים״. לאמור, רק המגדר הנשי משויך לאנשים, לבני-אדם? … אז למה זה הופך את הגברים לתת-אנשים, תת-בני-אדם?!
לצערי הרב, התשובה טמונה בגוף השאלה.
אני פמיניסטית, אך אני גם דוגלת בשיוויון מגדרי. שני הדברים אינם סותרים זה את זה; להיפך – רק הכרה שגם המגדר הגברי מופלה לרעה בנושאים רבים, יחזיר אותנו לפמיניזם של פעם (שראשיתו במאה ה-19), האמיתי וההוגן, שמהותו ב׳העצמה נשית׳, ואפליה מתקנת באמצעות שיח תרבותי, חקיקה ועוד. זאת, להבדיל מ׳הפמיניזם הרדיקלי׳ הכוחני והדורסני שהשתלט בעת הנוכחית, שתרומתו מסתכמת בהבערת השנאה בין המגדרים, פגיעה בנו, המגדר הנשי, ופגיעה אנושה בקטינים שבטווח. בזכות הפמיניזם הישן, המושג ׳העצמה נשית׳, הפך לשגור, והמגדר ״החלש״ הפך ל״חזק״, ולכל הפחות, שווה לגברים. ׳הפמיניזם הרדיקלי׳ לא זו בלבד שהחזיר אותנו לתפיסה שנשים הן המין החלש, הזקוק להגנה של כלל הרשויות במדינה, אלא שעשה זאת בדרך שאני מוקיעה – מאבקים כוחניים ובלתי מתפשרים.
אמנם, לא ניתן להתעלם, שעדיין קיימים פערי שכר משמעותיים בין גברים לנשים. אחוז הנשים בפוליטיקה, בעמדות ניהוליות, בכלכלה ובאקדמיה, בתפקידי לוחמה בצה״ל ועוד, נמוך מאד.
אולם, גם לא ניתן להתעלם, מחוסר השיוויון כלפי המגדר הגברי בכל הקשור לדמי מזונות, זמני שהייה (הסדרי ראיה), תלונות שווא, ניכור הורי, הטרדות מיניות ועוד… ועוד.
לשני המינים ברור, שיש עוד על מה להיאבק, שכן אין סיבה אמיתית לפערים בין גברים ונשים, ואנו עדים לתהליכי שינוי חברתי שהם ארוכי טווח. אולם, אני מוקיעה מאבקים אלימים, שמקדמים אג’נדה, הגם שזו צודקת, תוך גרימת עוולה למגדר השני, אך חמור מכל – לקטינים המצויים בטווח.
רק ההכרה באי השיוויון המגדרי, תוביל לשינויים חברתיים בדרך של שיח תרבותי, ותביא את התוצאה הטובה ביותר לשני המגדרים, בדמותו של שוויון מלא.
״אנשים״ מילה פשוטה, השגורה בפי כל; רק עתה, במהלך הרצאה שנשאתי, שמתי לב לדבר מעניין, שהמילה נחלקת ל-״א״,״נשים״. לאמור, רק המגדר הנשי משויך לאנשים, לבני-אדם? … אז למה זה הופך את הגברים לתת-אנשים, תת-בני-אדם?!
לצערי הרב, התשובה טמונה בגוף השאלה.
אני פמיניסטית, אך אני גם דוגלת בשיוויון מגדרי. שני הדברים אינם סותרים זה את זה; להיפך – רק הכרה שגם המגדר הגברי מופלה לרעה בנושאים רבים, יחזיר אותנו לפמיניזם של פעם (שראשיתו במאה ה-19), האמיתי וההוגן, שמהותו ב׳העצמה נשית׳, ואפליה מתקנת באמצעות שיח תרבותי, חקיקה ועוד. זאת, להבדיל מ׳הפמיניזם הרדיקלי׳ הכוחני והדורסני שהשתלט בעת הנוכחית, שתרומתו מסתכמת בהבערת השנאה בין המגדרים, פגיעה בנו, המגדר הנשי, ופגיעה אנושה בקטינים שבטווח. בזכות הפמיניזם הישן, המושג ׳העצמה נשית׳, הפך לשגור, והמגדר ״החלש״ הפך ל״חזק״, ולכל הפחות, שווה לגברים. ׳הפמיניזם הרדיקלי׳ לא זו בלבד שהחזיר אותנו לתפיסה שנשים הן המין החלש, הזקוק להגנה של כלל הרשויות במדינה, אלא שעשה זאת בדרך שאני מוקיעה – מאבקים כוחניים ובלתי מתפשרים.
אמנם, לא ניתן להתעלם, שעדיין קיימים פערי שכר משמעותיים בין גברים לנשים. אחוז הנשים בפוליטיקה, בעמדות ניהוליות, בכלכלה ובאקדמיה, בתפקידי לוחמה בצה״ל ועוד, נמוך מאד.
אולם, גם לא ניתן להתעלם, מחוסר השיוויון כלפי המגדר הגברי בכל הקשור לדמי מזונות, זמני שהייה (הסדרי ראיה), תלונות שווא, ניכור הורי, הטרדות מיניות ועוד… ועוד.
לשני המינים ברור, שיש עוד על מה להיאבק, שכן אין סיבה אמיתית לפערים בין גברים ונשים, ואנו עדים לתהליכי שינוי חברתי שהם ארוכי טווח. אולם, אני מוקיעה מאבקים אלימים, שמקדמים אג’נדה, הגם שזו צודקת, תוך גרימת עוולה למגדר השני, אך חמור מכל – לקטינים המצויים בטווח.
רק ההכרה באי השיוויון המגדרי, תוביל לשינויים חברתיים בדרך של שיח תרבותי, ותביא את התוצאה הטובה ביותר לשני המגדרים, בדמותו של שוויון מלא.