עו"ד מירית ענתבי*
ככלל, האם היא זו שתובעת מזונות עבור הקטינים. אולם, נשאלות השאלות: באילו נסיבות יכול האב לתבוע את האם? באילו נסיבות ניתן לחייב את האם במזונות? ומה גובה המזונות בהם תחויב האם?
עד היום נוכח המצב החקיקתי ניתנה משמורת לאם באופן כמעט אוטומטי, בין היתר בשל "חזקת הגיל הרך". לאחרונה, אנו עדים, אמנם, לשינוי בתפיסה, ובתי המשפט החלו לשקול משמורת משותפת, ואף הענקת המשמורת לאב. אולם, רוב המקרים הנדונים כיום בבתי הדין הרבניים או בבתי המשפט לענייני משפחה עוסקים בתביעת מזונות של אם עבור הקטינים בהיותה ההורה המשמורן. מעטים פסקי הדין הדנים בסוגיה של חובת האם כלפי ילדיה למזונות כאשר האב הוא המשמורן, ומעטים אלו הדנים בהורות משותפת ופוסקים בהתאם. ראו על כך במאמרים נפרדים באתרנו.
מקרים חריגים הם כאשר האב הוא ההורה המשמורן, הוא זה שמפרנס את הילדים, מעת שהם מצויים במשמורתו. לרוב האב איננו טורח לפנות לבית המשפט בתביעה לקבלת המשמורת, שכן להוואי ידוע לו שרק בנסיבות חריגות, יחייב בית המשפט את האם לשלם מזונות לאב. ברוב המקרים בית המשפט חס על האם ואינו פוסק כנגדה מזונות משמעותיים, אם בכלל. במקרים אחרים נמנע בית המשפט כליל מפסיקת מזונות נגד האם, הגם שמבחינה חוקית ומוסרית שומא עליו לעשות כן.
אולם, לאחרונה נתבשרנו על ניצנים ראשונים של שינוי. בחודש אפריל 2014, ניתנה החלטה תקדימית בבית משפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (תמ"ש 13325-12-13), בעניינו של קטין מנישואי תערובת אשר מצוי בחזקת אביו ובמשמורתו, כאשר האב תבע את האם להשתתפות במזונות הקטין.
על אף שמצבו הכלכלי של האב היה טוב משמעותית מזה של האם, זו חויבה בתשלום מזונות זמניים, עד לקביעת המזונות הסופיים, תוך שבית המשפט שוקל את מכלול השיקולים הנוגעים למזונות, לענין מצבם הכלכלי, גובה השתכרותם של שני ההורים ועוד.
בחודש יולי 2014, נתבשרנו כי "נמשכת מגמת השוויון בפסיקת תשלומי המזונות: אם חויבה בתשלום מזונות בסך 950 שקל לאב, עבור ילדה בת 12 הנמצאת במשמרתו" (תמ"ש 43781-01-14).
השופטת מירז מבית משפט לענייני משפחה בחיפה קבעה כי חיוב האם במזונות הקטינה יכול להיעשות באחת משלוש הדרכים: סעיף 3א לחוק תיקון דיני המשפחה בעניין מזונות; חיוב על ידי צמצום רכיבי המזונות ההכרחיים והגדלת רכיב ההוצאות הלא הכרחיות; ודרך חיוב האם מכוח דיני היושר במשפט העברי ומכוח עיקרון השוויון.
במקרה דנא היתה רלוונטית החלופה השלישית, קרי מכח החלת דיני היושר בענייני המזונות, הגיעה השופטת מירז למסקנה כי "הצורך באיזונים הראויים והשאיפה לשוויון בזכויות והחובות, בתוך התא המשפחתי, יכולים למצוא אפיקיהם הן מתוך הדין העברי והן דרכו".
וכן – "חוסר השוויון בין האם לאב בסיפוק הצרכים ההכרחיים של הקטינים מקורו כנראה במציאות שאפיינה את התא המשפחתי בעבר, בו האב היה עובד מחוץ לבית והיה המפרנס הבלעדי, או כמעט בלעדי בבית, והאם עבדה בבית וטיפלה בילדים ובמרבית המקרים היתה חסרת הכנסה… מצב זה השתנה בשנים האחרונות, ובמציאות הנוכחית מרבית הנשים עובדות מחוץ לבית, חלקן הופכות להיות מפרנסות שוות לבעל, או אף המפרנסות העיקריות, במקרים בהם הבעל מובטל, או מחוסר עבודה, מכל סיבה שהיא. לפיכך במקרים אלה יישום פשטני ופורמלי של החוק והדין העברי, יגרום לעוול ולפגיעה בעיקרון השוויון המהותי ולחוסר צדק. לפיכך נעשים בפסיקה ניסיונות רבים להביא לחלוקה יותר שוויונית של נטל המזונות על שני ההורים".
שוויון מגדרי? טרם הגיע לפתחם של בתי המשפט
אין ספק כי מנשבות רוחות חדשות בבתי המשפט לענייני משפחה (ראו מאמר בנושא: "מזונות הקטינים-חובה הדדית" ועוד), אולם שוויון מגדרי דה-פקטו רחוק שנות אור, בנושא תביעת מזונות של האב.
בתי המשפט לענייני משפחה נדרשים על-פי הדין האזרחי לפסוק בנושא המזונות לפי הדין הדתי. על פי ההלכה, האב חייב בצרכיו הבסיסיים של הילד עד הגיעו לגיל 15, ובניגוד לאב, שצריך לפרנס קודם כל את ילדיו, האם זכאית לפרנס בראש ובראשונה את עצמה. תנאי לחיוב האם במזונות, הוא היותה אמידה', קרי בעלת ממון, אולם גם אז סכומי המזונות שנפסקים כנגדה הינם מזעריים.
בשונה ממזונות הכרחיים, בהם מחויב האב לשאת עד הגיעו של הילד לגיל 15, תביעת האב למזונות מוגשת מכוח הדין העברי, והיא מבוססת על ההנחה בדבר חובתה של האם לזון את הילד מדין צדקה. כשעסקינן במזונות מדין צדקה, האם שווה לאב, וחיובה במזונות תלוי ביכולתה לתת צדקה הנמדדת באמצעות המבחנים של "חייב מדין צדקה". דע עקא, עיקרון זה מיושם לעיתים נדירות בלבד.
ודוק: ברוב המקרים בתי המשפט אינם מחייבים את האם במזונות כלל, ואם מחייבים הרי שבסכומים סמליים בלבד, הנעים בין 200 ל-950 שקלים (ראה תמ"ש 611-02, תמ"ש 34894-08-10, תמ"ש 407765-02 ותמ"ש 43781-01-14).
בתמ"ש 43781-01-14 באה לידי ביטוי ביתר שאת האפליה המגדרית אשר עדיין לא הצליחו השופטים להשתחרר ממנה, כאשר מדובר היה באם המשתכרת כ-18,000 ₪, האב מובטל ופוטנציאל התשכרותו לכל היותר עומד על 7000 ₪. בית המשפט פסק לאב סך הכל 950 ₪, כאשר נזכיר שרף המינימום של מזונות עומד כיום על סך 1,450 ₪. אם כן, מהו ההגיון?!
תוצאותיו של חוסר השיויון המגדרי באות לידי ביטוי במקרים כגון דא, בכך שנמנע, בעצם, מהגבר להיות משמורן, אף אם הדבר לטובתו של הילד, שכן האב נאלץ לשאת בכל עול כלכלתו של הקטין, כאשר האם תידרש לתשלום סכומים זעומים יחסית לאלו שהיה האב מחויב בהם לו היה הקטין במשמורת האם. יוצא, איפוא, שהמשמורת תכביד עד מאד על כתפי הגבר בהיבט הכלכלי, לעומת מצב שהילד יוותר בידי האם.
בנסיבות אלה, מעצים בית המשפט את חוסר השיוויון המגדרי, תוך שהוא אינו מביא בחשבון את הפגיעה בקטין, שבנסיבות מסוימות ייטב לו לגדול אצל האב.
סביר להניח, שנוכח הרוחות המנשבות בבתי המשפט לענייני משפחה, נוסיף לראות עוד מקרים בהם תחויב אם במזונות קטין שאינו במשמורתה, כמו גם מקרים של משמורת משותפת בהם לא יהיה חיוב של האב במזונות כלל עליהם נתבשרנו לאחרונה, ובתקווה שבהמשך במקרים שהאם משמורנית תחול חובת מזונות הדדית, כנהוג במדינות רבות ברחבי העולם, תוך אימוץ בחקיקה של המלצות ועדת שיפמן.
הכותבת הינה בעלת משרד עורכי דין בוטיק מוביל בישראל, המתמחה בתחומי המשפט האזרחי-מסחרי, אישות וניהול הון עסקי ומשפחתי. דיני משפחה, גירושין וירושה, תיקי "גנבת זרע", חקיקה ומדיניות, נדל"ן, דיני חוזים, דיני חברות, פשיטת רגל והסדרי נושים, דיני תקשורת, דיני קניין רוחני, לשון הרע ופגיעה במוניטין.
מייל: miritalaw@gmail.com
אתר אינטרנט: www.mirita-law.co.il
** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחברת איננה נושא באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
18 ביולי 2014